בעקבות שיחה טובה ותובנות שעלו לי אני נוטה לתייג את הכאב שלי מול החיים-התאווה לשלוש.
1. הכאב הכללי (פחד, דאגה, 'מצברוח', אכזבה) שגורם לי לרצות לברוח (מניח שאם אמשיך בהחלמה אדע לזהות אותו יותר).

2. הכאב שנובע, כנראה, מזה שלא שחררתי את הכאב הקודם. בעצם גרסה מתקדמת יותר של הכאב הראשון.
מתחלק לשניים. הפעם עם תקתוק עצבני בראש, חוסר מנוחה, או: חייב חייב חייב לעשות (יותר נוח לי להגדיר את זה כ'רוצה רוצה רוצה')
2א'. הוא כאב של חוסר מנוחה. לא טוב לי. אני לא רוצה להתמודד.
2ב'. אני לא מסוגל להתמודד עם ויתור על זה. לא מסוגל לא לברוח לא מסוגל בלי. לא סובל את ההרגשה בלי.

3. הכאב של אחרי. החלל. המיאוס, הריקנות.

אני אמשיל.
כשאני נקי אני כמו אדם עם איברים בריאים וטובים, אבל איבר אחד חסר. משהו לא שלם בי.
חסר בי או לי משהו. אני רוצה למלא את הריק הזה.
כשאני משומש, אני מלא (לפחות לשעות או דקות) אבל לא בריא.
תפוח שלם, אבל רקוב.
כשאני נקי אני תפוח עם ביס, אבל טרי.

הריקבון מתבטא לפעמים בדברים הקטנים.
לא לשים סדין על המיטה. לא לצחצח שיניים לפני השינה.

רבש"ע, תן לי למצוא בך את המילוי הזה. שאהיה תפוח שלם, וטרי.

תודה.
אהבתי את הדימוי הזה.
אני רוצה להוסיף את 'הרגע לפני' - רגע לפני, זהו הרגע שבגללו אני אובססיבי.
רגע לפני זה הרגע שבו אין ריקבון, ואין מחלה ואין תקלה, ויש רק...התאחות והתאחדות בשלמות, אבל בניגוד לחוויות רוחניות גבוהות כאלה, של יום כיפור, להתאחדות הזו יש ממשות. אפשר להנדס אותה - אפשר לכוון אותה לפי הדקה של הסרט, אפשר לגרום לה להיות מהירה יותר או איטית יותר, אפשר לשקוע בה בכל זמן ובכל הקשר אם אני רק מרשה לעצמי לאבד את הברקסים.
רגע לפני, אני תפוח רקוב שמדמיין שהוא שלם. הדמיון הוא שם המשחק, והוא שדוחף אותי שוב ושוב הרחק מן המציאות, הרחק מן האהבה, אל תוך עצמי.
מתפלל להתחבר למציאות היום. על חלקיותה.
הסמל של חברת אפל, אגב, הוא של תפוח נגוס.

שלום 'בעצתך' היקר

נסעתי פעם עם נהג מונית (וסליחה מראש מכל נהגי המוניות היקרים שיקראו, לא באתי להכליל חלילה)
הוא הוציא סיגרייה מהקופסה והצית, ואז אמר לי משפט מדהים שלימד אותי הרבה על עצמי ועוצמת ההכחשה שאדם יכול להגיע אליה - "אתה יודע נראה לי שסיגריות נותנות לי הרבה בריאות"........................
הסתכלתי על פניו ממקום מושבי, דרך המראה האחורית, לראות אם הוא רציני, וראיתי אדם רציני לחלוטין ללא בדל חיוך..
למה אתה חושב כך? שאלתי, מגייס את כל כוחות נפשי לא להתפוצץ לו שם מצחוק מול הפרצוף...
והוא ענה לי - תראה, פעם ניסיתי להפסיק לעשן, ומה אני יגיד לך? קמתי עם כזה כאב ראש למחרת, משהוא מטורף וכל היום ההוא הרגשתי זוועה, הבנתי מייד שזה בגלל שהפסקתי ת'עישון, מאז חזרתי לעשן ואני מרגיש מצויין....

מקווה שזה יעודד אותך קצת, להאמין שתחושת החסר תחלוף בסוף,
צריך רק קצת סבלנות והמון מעשים ותפילות.

ותודה על ההקפצות שלך מדי פעם, של פוסטים ישנים ויפים שנכתבו בתקופת "הריאשויינים" של הפורום,
הם מאד מועילים לי בהחלמה.

בהצלחה רבה רבה בהחלמה
ויום מקסים

(נ.ב הרגיש לי משום מה לא נכון להעלות תמונות באתרא קדישא הדיין, העיקר שהספקת לראות ואלי אף לחייך מעט )

תודה חברים, כיף לי לשמוע (לקרוא) ממכם.
'נתן',
כשאתה מדבר על ה'רגע לפני' אתה מדבר על הרגע לפני הסוף? (ה'שם המפורש' קשה לי לכתיבה...) הבנתי נכון?

'פנימה',
תודה לך. סיפור יפה זה מתקשר, כמו שאני מבין אותו, לכאב 2.
אבל אני לא יודע אם הוא מתקשר לכאב של הריקנות הכללית (אולי לא כתבתי מספיק טוב)
כמו שכתב יותר יפה ממני (לדעתי) הד"ר בפוסט שלו "מחשבות מן החלל".
תודה על המחמאה והתמונה

לעיתים אני נובר מסקרנות (בוא נראה מה ההודעה הראשונה של אסירותודה פה! ) או משיעמום.
נכנסתי מקודם לדף הראשון ב'לוח המרכזי' בפורום ויש שם כל מיני משתמשים נעלמים. מעניין איפה הם היום. משומשים כמוות? או אולי בקבוצות? אולי אפילו יצאו מהבעיה?