שלום חברים,

היה מדהים בעבורי.

אשתף יותר בהמשך.

בנתיים נכנסתי לפורום של אחותנו האמריקאית והתחלתי להתכתב שם עם כמה חברים שחלקם היו אתמול בכנס.
ידעתם שכבר כמה זמן ישנה קבוצה חיה של שמור עיניך באנגלית בירושלים?

אישית זה מאוד מועיל לי להכיר אותם ולהיות בקשר עם עוד חברים כמוני.
חשוב לי להכיר כמה שיותר חברים בתכנית.
כקבוצה אני חושב ששיתוף הפעולה אתם מאוד יתרום לכולנו.

כתבתי שם פוסט:
www.guardyoureyes.com/forum/20-Important-Threads/224720-2nd-GYE-convention-in-Israel#224731

אתם מוזמנים להיכנס ולהגיב גם. (באנגלית).

בהחלמה

מצטרף בהתלהבות לדברי שמואל.

היה כנס מדהים ימבה של החלמה. לא התחדש לי אינפורמציה. התחדש לי המון כוח וחיבור. לחברים ממילא לעצמי ממילא לאלוקים.

אני רוצה ברשותכם לשתף מה הכי תפס אותי בערב.
ישבנו שם כ100 אנשים. מתוכם היו כמה "כרישי החלמה" "זאבי נקיון" אריות שפיות", תותחים!!! בכל כנס אחר בעולם התותחים של התחום מקבלים כבוד הוקרה תהודה. אתמול, נאדה!
ישב לו החבר ... מכונס בחיוך בתוך ד' אמותיו. הוא כבר לא מנסה לבלוע את העולם.
ממולו ישב החבר ... עם ... שנות החלמה. זה לא מילא את האולם.
הכנס ממש היה בסימן של עקרונות לפני אישיות. לא היו פוליטיקות. למרות שבקלות היה ניתן לשפוט, למצוא הבדלים בין לבין... זה לא היה שם. רק רצון כנה לחיבור ולהחלמה.
האם מנהל האירוע קיבל הוקרה כאדם אישי? האם המנחה בלט? האם אמרו תודה למישהו ספציפי חוץ מאלוקים? (וכמובן יחזקאל  שעצם האישיות שלו זה עיקרון!)
והתשובה שלי היא לא. לא היו שם בייגאלאך. רק פשטות וקבלה של המציאות. הכלה של כל חבר.
היכן היו מחיאות הכפיים הכי סוערות? שלום שמי ... ואני נקי 6 שעות. אוהבים אותך.

בכל כנס אחר בעולם יש מדדים לבדוק את רמת ההצלחה של הכנס. לפי תרומות, הרשמה, פידבקים, תחושה בקהל, וכו'. אצלנו זה לא כך.
היה מסר בסקייפ. סופר מחלים. האולם החשיך והפרוזקטור האיר על הקיר.
אני עמדתי בצל ונייעסתי עם כל מיני חברים. הסמול טוק הזה גם הוא חלק מההצלחה של הערב. אנחנו לעולם לא יודעים איזה משפט פגע...

אז תודה לבורא עולם שמשרה את שכינתו בתוכנו. שעושה השלום במרומיו הוא זה שעושה שלום עלינו. ונתפלל שהשלום הזה יאחד שוב את כל ישראל. ואמרו אמן.

תודה רבה אישית מקרב לב לכל המארגנים, המסייעים, אלה שבאו, אלה שרצו לבוא, אלה שנגשו אלי וחיזקו אותי, אלה שהיו מוכנים להקשיב לי, אלה שהחליפו איתי מספרים, אלה אמרו לי אוהבים אותך...
אוהב אותכם חזרה
הושיעה

בס"ד
היה מקסים בכנס
הפאנל היה מעולה, היה כיף לראות שורה של אנשים מחלימים שהגיעו לתכנית דרך הפורום
היה כיף גם לפגוש את החברים, לראות את הפרצופים מאחורי ה'ניקים'
כמה שאני מדמיין אנשים אחרת, במיוחד מי ששמעתי בקבוצות הטלפוניות
לתת חיבוק למי שעזר לי בטלפונים זה כיף

בקטע של הצהרת הניקיון, הצטערתי שהושיעה נעמד
אני תמיד בקטעים האלה, אוהב את הכיסא, אני אוהב להתחפר בו תוך כדי ההצהרה, הוא נותן לי בטחון
הושיעה נעמד, והבנתי שכולם אחריו ייעמדו ויצהירו
בסוף גם אני נעמדתי ביציבה עקומה, קוראים לי --- והכינוי שלי בפורום הוא העברי.. (קשה לי לעמוד מאחורי הניק בעולם האמתי)

עכשיו אני מחכה לפגוש את החברים בקבוצות

העברי היקר,

סורי. רק נשמעתי לפקודות.
ואני בכלל לא מצטער שנעמדתי. כי רק כשאתה נעמדת, חיברתי ניק לפרצוף, וזכיתי לחיבוק...

היה ממש טוב לפגוש אותך ואת החברים האחרים.
הייתי כל כך נבוך בפנל. בדרך כלל זה אמור לעשות לי את זה... הבעיה שבדיוק לילה קודם היה לי מעידה ממש לא יפה! והרגשתי לא זך, זה נתן לי קצת ענווה והכנעה. התחננתי לספונסר שלי שישחרר אותי מהפאנל. אמרתי לו שאני ממש לא מחלים דגול. הוא ענה לי שלכולנו קשה לפעמים. וגם לו עצמו קשה. וזה בסדר. ואמר לי שזו ענווה פסולה להצטנע בצד. אז ישבתי נבוך. ועניתי ממקום כנה.

אסירות תודה שאני לא חייב לתחזק את הפוזה שלי.
אבל אל דאגה, מסובך כמוני, תמיד ימצא דרך לסבך שוב את העניינים.
העיקר שיש תקווה.

אוהב
הושיעה

מה שאותי תפס בכנס זו היציאה מההסתרה. כל אדם נוסף - עוד קליפה נושרת ממני.
אני  לא יודע אם "בחוץ" העולם מעכל עדיין את כל התכנית וההחלמה הזו. זה גם לא מתפקידי... אבל זה מה שעשה לי טוב.
האנגלית והתרגומים קצת שיגעו אותי, אבל לא נורא - תמיד אני מצפה למשהו ותמיד מתנהל מזה. עכשיו קצת פחות.
היה טוב. תודה לכל הפועלים המרובים. כל פרט בערב זה הרבה זמן הכנה והרבה טלפונים...
(תודה מיוחדת לנעם ה' - תודה! ).