זהו זה. עליתי על הפיתרון!
כבר חמש חודשים שאני עובד עם השיטה וזה מצליח, לא סתם מצליח, אני נקי, נקי, נקי,
ובאיזה שפל הייתי? טוב, את זה לא צריך לכתוב כאן אתם בטח מכירים את זה מקרוב, שוב נפילה, שוב אכזבה, שוב ללכת נגד מה שאתה רוצה ולהרגיש שאתה בלתי נשלט. והגלגל לא נפסק. 

עד שמצאתי את התכסיס שכבר תקראו עליו:

בהקדים - צריך להבין משהו יסודי מאוד, תאוות המין היא תאווה גדולה ויש לה שתי מניעים, א. מניעים מחשבתיים כמו כל בעיה רגשית (חרדות, פחדים, דכאון וכו') המחשבה מביאה ריגוש והריגוש יוצר את הפעולה על התאווה,
אבל המניע השני ולדעתי העיקרי הוא המניע הפיזי - כאשר בא לי להציץ באתר מלוכלך, לאונן, לפעול על התאווה בכל דרך שהיא, יש משהו פיזי שהניע אותי,
שימו לב - בשניה ש"יצר המין" מגיע (אפילו שלא הזמנתי אותו) הגוף נהיה מתוח, זאת עובדה! וכאשר הוא מתוח הוא זקוק לסוג של הרפיה, הגוף זקוק למשהו שישחרר אותו מהמתח, ואז מגיע הגוף למסקנה, הנה תאונן והמתח יפוג עם הפעולה הזו.
הגוף יודע שבשעה שמאוננים יש האייי, יש שכרון מסויים שגורם למתח לפוג, לכן הוא מוביל אותך לאונן.
חשוב להדגיש שבשלב זה הגוף לא מתייעץ איתך, הוא פשוט מוביל אותך לפעול על התאווה בלי לשתף אותך, כמו שהוא לא מתיעץ איתך אם לנשום או לא, זה אינסטיקט שפשוט קורה.

מה עושים? כיצד יוצאים מזה?

אז על הסיבה הראשונה - כדאי לקרא ספרי מוסר, חסידות, (וכמובן כמובן לפני הכל את המדריך הנפלא של האתר) להתחזק בעובדת ה', לקבל קבלות וכו', הכל טוב ויפה.

אבל ברגע שהיצר מגיע, כאן כל ההרצאות ששמעת, כל מה שקראת, הכל כבר לא תופס מקום כי הגוף מתוח והגוף מתקדם לבד לפיתרון, הוא לא שואל אותך, הוא זקוק לפיתרון,

אתה אמנם מרגיש נשלט, אבל העובדה בשטח היא שהוא מוביל אותך לפיתרון - אוננות, פעולה על התאווה.

וכאן בדיוק מגיע העצה האדירה שהצילה אותי, ברגע שאני רק קולט שהוא מגיע, אני מתחיל עם נשימות,
בסדר הזה:

1. נשימה עמוקה ואיטית דרך האף לתוך הבטן.
2. אני מוודא שהנשימה מנפחת את הבטן. (ולא רק שנכנסת לריאות)
3. ואז אני מוציא את האוויר דרך הפה באיטיות כמו בלון שמוציא אוויר.

כן, זה הכל, נשימה עמוקה לבטן, והוצאה דרך הפה באיטיות.

אני לוקח נשימות במשך 3 דקות, וזהו, הגוף נרגע, הוא לא זקוק יותר לתאווה, נגמר הסיפור.

קורה הרבה פעמים שאני עושה את זה ואחרי רבע שעה התאווה מגיעה שוב, נו, מה עושים? אני יגלה לכם סוד - עושים שוב פעם אותו דבר, נשימות 3 דקות וזהו.

יש פעמים שהגוף דורש יותר נשימות, יש פעמים שפחות, (קורה לי המון המון פעמים שכבר בנשימה הראשונה אני לא זקוק יותר לנשימות נוספות) אבל הפיתרון הזה מחזיק אותי נקי כבר המון זמן.

כדאי לכם לנסות, לא תפסידו.

דרך אגב אני משתמש עם זה גם כאשר יש לי פנטזיות  על נשים יפות, ללא קשר לפעולה על התאווה אפילו שאני באמצע לימוד, תפילה, או משהו כזה, אני עוצר לרגע, נושם ונגמר הסיפור.

תודה רבה

אני חושב שזה עצה פסיכולגי ולא פיזית

נשמע דווקא דיי מוצלח.
ננסה ננסה...

כדאי לנסות, שווה, אני נצלתי מגהנם בזכות הנשימות
תנסו, לא תפסידו, אני מצליח בזה זה שיטה מעולה, שעובדת בשטח,

אפשר לעשות את זה על ידי התנאי הכפול שעוזר למח לשלוט על הלב.

פשוט לקבל על עצמך שאתה לא מאונן עד שתעשה נשימות,

אם עשית נשימות ובכל זאת אוננת, הקנס יהיה נמוך יותר.

לא תפסיד כלום אם תנסה, אך תפסיד המון אם לא תנסה

תודה ר' לוי

תודה רבה לוי!!
היום היה לי ניסיון. ניסיתי את שיטתך והצלחתי. 

בשביל זה לבד כבר יש ללוי סיבה להיות פה בינינו...
ואני מקנה את הזכות

גם אני ניסיתי לפני יום או יומיים.
אכן הנשימה העמוקה מנקזת ומשחררת עודפי לחץ. היא עוזרת להסיט את המחשבה.

תודה

אז כל הכבוד ללוי...

שלום לכם

אני כבר כמה ימים פה באתר
אני נהנה מכל מילה ומילה הרגשתי הכול על עצמי

(דרך אגב פעם אחת  בחיים הצלחתי לשמור 40 יום נקי ותו לא)

אתמול נכנס  בחור למשרדי לדבר איתי (אני כבן 30)
פשוט נדלקתי עליו ניסתי להתחיל איתו אבל לא הלך וכשיצא כל הפטנטים לא הלך
פתחתי את המחשב ונפלתי

תכלית כשאתה בהי גבוה אתה יכול לדבר לאויר

אני מצטרף לדברי כל בו.

כשאני כבר נעול על המטרה - שום דבר לא יעזור לי. אני אפול בוודאות של מאה אחוז.

לכן אני צריך לעבוד על עצמי כל היום להיות מחובר (לה', לאשתי, לחברים, לפורום וכן הלאה) ולהאמין באמת ובתמים בה', כדי שלא אגיע לתאווה ששולטת בי.

מישהו כאן מבין בנשימות עמוקות???


נסיתי ולא קלטתי

זכרתי איזה לוי לוי מלפני 4 שנים ושמחתי שהוא חזר עם תרגילי נשימה מענינים
עד שקלטתי את התאריך,
ואז נזקקתי לנשימות עמוקות כדי לא להתעצבן על העיצה המולצחת הזו וואלה זה עובד עם חיוך
תודה חוסידל על הקפצה ,
תשלוף לנו עוד חומר מרתק מהעבר

פשוט תשאף אוויר יחסית מהר דרך האף עד שאתה מתמלא
אבל תוציא לאט דרך הפה עד שתה מתרוקן
ולחייך מותר

תודה חוסידל, נשמע מעניין,

אני אישית חושב שיותר נכון לי לתרגל את זה באופן יומיומי, ולא לחכות להתקף התאווה הקרוב,
יש מחקרים מדעיים (על מדיטציה בעיקר) שהיא משנה במח שלנו 'קשרים' שמשפיעים על חרדות ולחץ, ועוזרת להוספת יותר רוגע נפשי במירוץ המטורף בג'ונגל שנקרא "כדור-הארץ"..

אגב מדיטציה אני מנסה לאחרונה לתרגל עם עצמי, ככלי עזר בהחלמה וסתם בחיים -
מי שרוצה ג"כ לנסות - שיכנס לאתר הזה (לדוברי אנגלית) , נרשמים בחינם ללא התחייבות, ומקבלים 10 שיעורים ראשונים של 10 דקות בחינם, מאד נעים ברור וידידותי למשתמש המתחיל - לדעתי,
בנוסף יש ספר מרתק לדעתי בנושא הזה בהקשר היהודי - מדיטציה יהודית - נכתב ע"י הרב אריה קפלן - ז"ל, רב חרדי מאמריקה, איש רב אשכולות שהיה בנוסף להיותו חוקר קבלה וחסידות גם איש אקדמיה וחרד לדבר ה', וכתב גם ספר על מדיטציה וקבלה - שבו הוא טוען שע"פ מה שחקר, מדיטציה הייתה טכניקה מאד נפוצה בעולם היהודי בעבר.

אני לא מבין בנשמות, ולא מבין בנשימות,
להלן מישהוא שטוען שהוא מבין בנשימות - אולי יעזור להבנת הפוסט האמור - ערכתי את המאמר טיפה - כאן המקור

המאמר מדבר על תרגול נשימות במהלך תרגול 'יוגה',
אבל הבסיס של דבריו לדעתי שווים בדיקה גם בתרגול נשימות נטו.

על נשימה וחיים

רובנו לא מקדישים לתהליך הנשימה את תשומת הלב הראויה.
הנשימה היא הדבר הראשון שאותו אנו עושים בבואנו לעולם והיא הדבר האחרון המשחרר אותנו מכבלי עולם זה.
תהליך הנשימה הוא גם אוטונומי וגם רצוני.
יש באפשרותנו לשלוט על קצב הנשימה, על עומקה ועל איכותה, אך כאשר אנו מוותרים על השליטה, הגוף לוקח פיקוד. תהליך הנשימה הוא תהליך נרכש ונלמד.
הורינו היוו את הדוגמה הראשונה בשבילנו כיצד לנשום.
כילדים, הסתכלנו עליהם, קלטנו את צורת ההליכה, העמידה והנשימה שלהם בצורה לא מודעת וסיגלנו לעצמנו את המאפיינים הללו.
אם פגשנו אדם שהיה ראוי להערכה אימצנו בצורה לא מודעת גם את סגנונו.
ילד שגדל ביער למשל, וגודל ע"י קופים, יסגל לעצמו את צורת הליכתם, סגנון דיבורם וגם את נשימתם.
ישנן שלוש אפשרויות של נשימה:
נשימה אל הבטן – מה שקרוי נשימה סרעפתית.
נשימה בעזרת כלוב הצלעות, תוך שימוש בשרירים הבין צלעיים,
ונשימה בעזרת הכתפיים ועצמות השכם.
רוב האנשים בעולם המערבי נושמים נשימות רדודות ושטוחות ובדרך כלל נשימה מסוג אחד בלבד.
הנשימה אותה סיגלנו לעצמנו מושפעת מהסביבה ומאורח חיינו.
צריך לזכור שכל מצב נפשי משפיע על הנשימה.
למשל במצב של פחד או חרדה, הנשימה תהפוך מיד למהירה, רדודה ומקוטעת.
במצב של רוגע ושלווה הנשימה תהיה ארוכה, זורמת ואטית.
החיים המודרניים ו"הקידמה" יצרו מצב של מתח, חרדה ופחד תמידיים אצל רוב האנשים.
לכן, הנשימה אצל האדם המודרני הפכה לנשימה 'מתוחה' – נשימה מהירה, שטחית ומקוטעת.
דרך הנשימה ניתן להשפיע גם על המצב המנטלי-הנפשי.
אם במצב של מתח ננשום נשימות עמוקות ונרפה את הגוף ואת השרירים, הגוף יגיב מיד והמתח יתפוגג.

תהליך הנשימה הפיזיולוגי
הריאות שלנו דומות לשק חזק ואלסטי.
הן מוקפות משני הצדדים בכלוב הצלעות, ומתחת פוגשות את שריר הסרעפת.
אין מגע ממשי בין הריאות לצלעות או לסרעפת, אך מצב של הפרש לחצים גורם לריאות לנוע כאשר הצלעות נעות וכאשר שריר הסרעפת נע.
הנשימה מתרחשת כשיש תנועה של הסרעפת כלפי מטה, או של כלוב הצלעות לצדדים וגם כשהכתפיים מתרוממות מעט. תנועה זו גורמת לשינוי הלחץ הפנימי בריאות יחסית ללחץ החיצוני -מחוץ לגוף.
הטבע דואג להרמוניה ולהשוואת לחצים בכל מצב.
לכן כאשר הלחץ בריאות קטן בזמן תהליך הרחבת הריאות, מיד נכנס אוויר פנימה כדי להשוות לחצים.
כאשר שרירי הנשימה דוחפים ומכווצים את הריאות, הלחץ בתוך הריאות גדל יחסית ללחץ מחוץ לגוף והאוויר יוצא החוצה כדי לאזן את הלחצים.
שריר הנשימה העיקרי שלנו הוא הסרעפת.
שריר זה ממוקם בצורה אופקית מתחת לריאות.
במצב המנוחה שלו הוא מקומר מעט כלפי מעלה.
בשאיפה אידאלית שריר זה מתכווץ כלפי מטה, מתיישר ומושך אחריו את הריאות.

כמות האוויר שהריאות יכולות להכיל הוא – 5 ליטר אצל האדם הממוצע.
בכל נשימה (שאיפה ונשיפה) כמות האוויר שנכנסת ויוצאת קרויה Tidel volume .
אדם ממוצע, בזמן מנוחה יכניס ויוציא כ-1/2 ליטר אוויר בכל נשימה.
אם אותו אדם ישתמש בכל שרירי הנשימה שלו וינשום נשימות עמוקות, נפח האוויר שיכנס ויצא יעמוד על כ-4 ליטר.
מכאן יוצא שאם אדם ממוצע ילמד לנשום נשימות עמוקות בעזרת כל שרירי הנשימה שלו הוא ישפר את סרקולציית האוויר בריאות שלו במכפלה של שמונה.

על חשיבות הנשימה העמוקה
האוויר שיוצא מהריאות רווי בגז רעיל שנקרא – דו-תחמוצת הפחמן.
גז זה הוא תוצר לוואי של נשימת התאים בגופינו והוא מועבר דרך זרם הדם אל הריאות לסילוק.
בנשימה רדודה, כמות דו-תחמוצת הפחמן שיוצאת מהריאות קטנה, וכך נפגם המנגנון של הוצאת הפסולת הרעילה מהגוף. זה בתורו יכול ליצור או להחמיר מחלות בקני הנשימה.
בנוסף, בנשיפה מלאה הריאות מתכווצות ומעניקות עיסוי לשריר הלב.
עיסוי זה חשוב ביותר לשמירה על תפקודו של הלב.
בנשיפה מלאה אנו מכינים את הריאות לשאיפה מלאה.
כדי להכניס כמות גדולה של חמצן אנו צריכים קודם לכן להוציא כמות גדולה של אוויר.
חשיבותה של השאיפה המלאה בהכנסת כמות גדולה של חמצן לריאות.
חמצן הוא אחד מהדלקים של תאינו, ללא חמצן התאים ימותו. ½ ליטר אוויר אינו מספק את כמות החמצן הדרושה לגוף לתפקוד יעיל.
אחת התוצאות של נשימה רדודה היא עייפות ועצלות, חוסר אנרגיה ואפילו דיכאון.
בנשימה עמוקה הגוף מתעורר, העיניים בורקות ויש אנרגיה עודפת המנוצלת לתהליכי הריפוי של הגוף.
אנו נעשים שמחים וחיוניים יותר.
נשימה עמוקה עוזרת לתפקוד מיטבי של האברים הפנימיים ומערכת העיכול דרך עיסוי ריתמי ושחרור סטגנציה של דם ישן לתוך מערכת הדם.

על חשיבות הנשימה האטית
חשיבות הנשימה העמוקה מובנת לנו כעת.
אם כך מדוע לנשום עמוק ולאט?
גז החמצן הנכנס לזרם הדם וגז דו-תחמוצת הפחמן שיוצא מזרם הדם מועברים בבועיות קטנות דרך נימים זעירים שנקראים – קפילרות. נימים אלו כה זעירים שתחלופת הגזים בהם נעשית בפעפוע.
תהליך ספיגת החמצן בדם ושחרור דו-תחמוצת הפחמן מהדם הוא תהליך הדורש זמן.
כאשר הנשימה מהירה, אין זמן מספיק לספיגה יעילה של חמצן או להוצאה מלאה של דו-תחמוצת הפחמן.
נשימה אטית, אם כן, מאפשרת ספיגה אופטימלית של חמצן והוצאה אופטימלית של רעלים.
במישור המנטלי, היוגים גילו שתהליך הנשימה קשור באופן הדוק לגלי התודעה – למחשבות.
בעת המדיטציה הנשימה הופכת להיות אטית עד לא מורגשת.
כדי לתמוך בכניסה למצב תודעתי רגוע ושליו עלינו לנשום נשימות אטיות שישקיטו את גלי המחשבות הסוערים ויפנו את הקשב שלנו פנימה, לתוך עצמנו.
התועלת הפיזיולוגית של נשימה אטית ועמוקה איננה מוטלת בספק אף בחוגים המדעיים השמרניים ביותר -ע"כ.

במאמר מוסגר - הוא כותב משפט שקשור מאד להחלמה לדעתי:
"הטבע דואג להרמוניה ולהשוואת לחצים בכל מצב" - בשבילי 'הטבע' זה בסה"כ צורת ההתגלות הלא משתנה של בוראי, אבל בלי קשר למה נגדיר 'טבע', יש פה עומק לדעתי - בהחלמה שלי אני מבין (וכתבתי על זה קצת לחבר יקר - פה ) שהדרך לא ליפול לבריחות כואבות זה לטפל בדברים שגרמו לי ועדיין גורמים לי ל'אגירת לחץ נפשי', ואם אצליח לשחרר את המאגר הישן הקיים בי, ולטפל ב'מאגר' המתמלא כל הזמן בעוד הוא קטן (מה לעשות אני לא מצליח לחסום את התמלאות המאגר לגמרי..) אוכל בעזרתו יתברך להתגבר על רצון לצרוך תאווה או בריחות אחרות שמכאיבות לי,
זה החידוש והסוד של 12 הצעדים כפי שהסביר לי מחלים יקר וותיק ממני בתכנית - להבין שאני 'חסר אונים' מול משהוא ואז לבנות את חיי בצורה כזאת שלא אצטרך להתמודד מול הדבר הזה שמכריע אותי פעם אחר פעם, אלא למסור אותו לכח גדול ממני - לשחרר אותו ממני ולא להלחם בו חזיתית.

בתפילה שאצליח 'לשחרר' מעצמי את כל הגורמים שמניעים לבריחות כואבות,
ואצליח להתחבר לרוחניות ממלאת ומספקת גוף ונשמה .