שלום.

אני מתחזק אחרי שאני נופל ואני באמת מבטיח לא לעשות זאת שוב. 

האם זה נחשב באמת חזרה בתשובה שהמציאות מראה שגם שאני מחליט לא ליפול  אני נופל הרי הכל תלוי במעשים שלנו.

האם זה נחשב לטובל ושרץ בידו?

לא יודע מה לעשות
מותר לי לעלות לתורה בכלל?
מותר להיות שליח ציבור?

איפה זה נחשב שאני באמת חוזר בתשובה אם אני בעצם לא באמת?

תודה לעונים 

יש את הרצון,
הרצון שלך מגדיר אותך,
לא התוצאות...

וכאן בכלל יש את עניין ההתמכרות שגם אם הרצון שלך יהיה ממש חזק,
ללא הכוונה מתאימה אתה בטוח תישאר רק עם רצון וללא מעשים...

תתחיל לטוס אל החופש
ושיהיה לך הרבה הצלחה!!!

אז אם אני נופל במזיד
אין לי רצון אמיתי
זה אומאומר לההפסיק לתמיד בליע נפילות 
אבל מה קוקה שיש נפילות
איך מתגברים איך כן הוחכים למקווה למרותלמרות שזה טובל וושרץ בידו??

לא ניתן להגדיר אותך כמזיד. מי שמזיד הולך לאתרים אחרים. אתה הגעת לאתר של אנוסים. 
הצעד הראשון בהחלמה זה לדעת שאתה מכור, שאתה לא יכולת לצאת בלי עזרה מלמעלה. ואז באמת תוכל לצאת
אני לא יכול להסביר לך כרגע בצורה ארוכה, יש כאן הרבה כלים, והרבה חברים. כולם היו במצב שלך, חלקם נקיים כבר הרבה זמן, וחלקם רק כמה ימים, אבל כולם יכולים לא רק לעלות לתורה, אלא גם לקבל שישי ושלישי, ובאמת זה מגיע להם, כי הם כאן. 
כמובן לא תצליח לצאת מזה אם הדבר היחיד שתעשה זה יהיה לשאול כאן את השאלה הזו, וללכת למקווה ולהמשיך הלאה. - אלא רק אם תהיה על זה.
בהצלחה חבר יקר. 

Robert יקירי זו שאלה נפלאה.
אכתוב את מה שאני מאמין בו.
לעניות דעתי אין זה נחשב לטובל ושרץ בידו. הרצון שלך לצאת ולהתחזק הוא אמיתי.
הרי אתה מכיר את הציטוט: "אחטא ואשוב אחטא ואשוב..." במקרים שלנו מדובר, בדיוק הפוך.
"אשוב ואחטא, אשוב ואחטא" - כלומר שאף על פי שאנחנו חוטאים אנחנו שבים. לא על מנת לחטוא שוב, שהרי אנחנו רוצים שלא לחטוא, אלא שהמציאות והנסיבות הקשו עלינו להתמיד. אם הייתה לנו האופציה לא לחטוא היינו בוחרים בה. וכמובן לפי דבריך גם אתה.
זה באמת יכול לבלבל - הרי רציתי שלא לחטוא ואז שוב נפלתי. האם התשובה שלי שווה? האם א-לוקים יסלח לי? הרי כל פעם אני אומר שלא אחטא ושוב זה קורה, אולי הוא איבד בי אמון וכבר לא יסלח לי יותר?
אז ככה: התשובה שלך תמיד שווה. וא-לוקים תמיד סולח בעקבות תשובה. 3 פעמים ביום אנו אומרים בתפילת שמונה עשרה "חנון המרבה לסלוח". דלתות תשובה לא ננעלות.
באופן כללי ההשקפה שלי שהבטחות לא יעזרו, אלא לזמן קצר בלבד, הפיתרון יכול להיות בעקבות מעשים. בעקבות משהו ממשי, עשייה בפועל. זה נחמד להבטיח, אבל אני מציע שבמקום להבטיח תחליף את זה להשתדל שלא לחטוא שוב. תחליף את המילים וראה זה פלא. הרי אין אופציה להבטיח. זה רק גורם לשבר גדול יותר שניכר במילים שכתבת. הפער בין הרצוי למצוי, בין המציאות לרצון, בולט וגורם לתחושת הבלבול. האם זה אומר שכרגע מורידים רגל מהגז? ממש לא, אלא ההיפך, תמשיך לחזק את הרצון לשוב. הוא תמיד חשוב.
חז"ל לימדונו שאין הקב"ה מדקדק עם הבריות מעבר לכוחם והבנתם, כך אמרו: "אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו, ואינו מבקש אלא לפי כוחן" (שמות רבה לד, א). לכן לפי כוחך - עשה השתדלות, גם אם תיפול בדרך - תמשיך לקום. "שבע יפול צדיק וקם". רק בעצם הקימה אתה ראוי להיקרא צדיק! 
לגבי הלכה למעשה - מכל נפילה יש אופציה ללמוד, ומעבר לעשיית תשובה, יש צורך לחשוב מה גרם לנו ליפול ואיך אנו יכולים להימנע מכך? איך אנחנו יכולים לחסום את הפרצה? ככה לאט לאט תוכל לנווט ולראות איך אתה יכול למנוע מעצמך לשוב לאותו מקום. לא מספיק רק "סור מרע" אלא גם "עשה טוב"

לגבי עליה לתורה ושליח ציבור - מותר ואף רצוי.
"אמר הקב"ה בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין" (קידושין ל).
דווקא לימוד תורה ומצוות יוכלו להעלות אותך רוחנית ולטהר אותך. תורה אינה מקבלת טומאה, כלומר אין מניעה ללמוד ואותו הדבר לגבי עליה לתורה וכל הדברים שבקדושה. אני מבין את ההרגשה שהחטא יכול לגרום לנו להרגיש שאנו לא ראויים ללמוד תורה או לעלות שליח ציבור כי אנו חוטאים, או שאנו חושבים שאנחנו מלוכלכים, אך זו לא האמת, זו יכולה להיות עצת היצר להרחיק אותך מהזכויות ומהיכולת לעלות ברוחניות. חלק מהתיקונים המפורשים בספרים הם לימוד תורה. לכן, תתעודד אחי היקר.

תמשיך להיאבק! חזק ואמץ צדיק!

חיזקת אותי מאוד כל פעם שהיו מבקשים ממני לעלות ש"ץ הייתי פוחד ומתפלל מבושה
אבל שאני חושב על זה אני מבין שזו זכות תודה רבה

ישר כוח! אכן, זו זכות גדולה. דווקא העליה מעלה גם אותנו ברוחניות. לכן קוראים לזה לעלות. לעלות לתורה, לעלות לחזן, לעלות לארץ ישראל. כל אלו ועוד מעידים דווקא על המגמה - לא סתם בחרו דווקא במילים הללו.
זוהי מגמה בעליה. תמשיך לעלות ולזכות את הרבים ויהיה זה שכרך! שבת שלום ומבורכת! 

תודה רבה על הדברים ממש "מים קרים על נפש עיפה" את התחושה של הכותב של טובל ושרץ בידו זו תחושה ממש מוכרת לא משנה מה המעמד האישי שלך בחברה זה שורף פנימה. אני יעלה שליח ציבור !? אני אלמד תורה?! איך אני יכול להבטיח את חוזק הרצון למול המעשים שהיו?!

שהתמודדות היא שנים של התמודדות עם מציאות של תשובה ונפילה המילים אותם אתה כותב נותנת כח.
לעלות מההתנהגות לא ראויה - אני לא יודע להגדיר את עצמי כמכור לפורנו יותר אולי משתמש ועדיין שנים של שימוש פוגעות ברבדים שלמים בחיים - מעבר בפגיעה בלימוד תורה נטו זה פוגע גם באמון של השפעת התורה עלי וכן על האם אני ראוי להיות שליח ציבור.
הנקודה שאני ראוי בגלל הרצון לשוב וגם המעשים עצמם של הרצון לשוב הם מחדדים את היותנו בעלי תשובה במקום בו אנו נמצאים.

ומכאן למעשים - לטוס אל החופש - עצם המודעות וגם השימוש באתר ובפורום הם חלק מצעדים ליציאה אל החופש