נרשמתי לפה ביום ראשון, אני עכשיו בחופש ויש לי המון זמן להיות פה ולקרוא ב"ה וזה בהחלט מאוד עוזר (ב"ה מאז שאני פה אני נקי).
אבל למעשה זו לא הפעם הראשונה שהתוועדתי לאתר הזה, מצאתי אותו פעם ראשונה, לפני יותר מ4 שנים ומיד ברחתי. חזרתי אליו כמה פעמים, ותמיד נרתעתי לאחור, למרות שמאוד רציתי להפסיק, ואולי דווקא בגלל שמאוד רציתי. אסביר עם דוגמא מהחיים שלי עצמי. 

עד לפני כ3 שנים הייתי  מעשן, הפריע לי מהמון סיבות, ולמרות שהייתי סהכ נער, לא הצלחתי לראות את עצמי מפסיק, עד שמישהו סיפר לי על הספר "הדרך הקלה להפסיק לעשן". לא יודע מי כאן מכיר, אבל הדרך הזו היא באמת קלה, והיא מציעה גישה שנראית לי הפוכה בדיוק מהגישה של האתר פה. אם כאן כל הזמן אומרים לך:"אתה מכור, אתה חולה, עוד יהיו לך נפילות", אז שם כל הזמן אמרו לי:"אתה לא באמת מכור, חברות הסיגריות הן אלה שסיפרו לך שאתה מכור, פשוט תפסיק, ואין שום סיבה בעולם שתחזור לעשן".
כיום לפעמים קשה לי להאמין עד כמה הייתי משועבד לסיגריות, וההרגשה הזאת היא פשוט מדהימה.

לעומת זה, כשאני נכנס לכאן ורואה אנשים שנקיים 3 שנים ועודיהם "מכורים", ואומרים "רק להיום", עם כל ההערצה (הבאמת ענקית) באיזה שהוא מקום זה מזעזע אותי. האם נגזר עלי כל שארית חיי לגרד עוד יום נקי? האם לא יבוא אף פעם יום, שבו אוכל לתחם את המאבק הזה לתקופה מסויימת בחיים שחלפה עברה לה? אין איזו "דרך קלה"? לא קלה במובן שלא דורשת מאבק או וויתורים, אני מוכן לוותר על המון,אבל אני רוצה שיגידו לי שיום אחד אקום בבוקר, ולא אאמין שהעזתי לעשות מעשים כאלה. 
אולי אני מדבר בגאווה. יש שיגידו שאני מתריס נגד שמיא, הלא ככה נבראתי ואולי עלי להשלים עם זה, להיכנע כמו שראיתי  שאומרים פה. 
בכל מקרה כרגע זו אולי הסיבה שאני לא פונה מיד לכל הכלים באתר. הזעזוע הזה.  אני מגשש כאן בפורום, מדי פעם פורק, אבל עוד לא רוצה צעדים, או טלפונים, בטח שלא מפגשים. 

שלום חבר יקר וברוך השב,

אנסה להציע לך זווית מעט שונה על הדברים, וגם אם היא לא בהכרח משקפת את מה שכולם כותבים כאן, אולי היא תועיל לך.

כשאני אומר שאני חסר אונים, מה בדיוק הכוונה כאן? אפשר להסתכל על זה בשני אופנים. הראשון הוא כמו בשאלה שלך - אני מכור וכל יום הוא מאבק נצחי וככה אשאר כל החיים. השני הוא כמעט הפוך לגמרי - גיליתי שיש לי בעיה שאמנם תישאר לכל החיים, אבל אם אני עושה כמה פעולות פשוטות אז החיים שלי רגילים לחלוטין.

ההבדל בין שתי האפשרויות דומה לאפשרות בין אבחון של מחלה חשוכת מרפא (נניח ניוון שרירים) לבין אבחון של סוכרת. מי שאובחן כחולה במחלה חשוכת מרפא כמו ניוון שרירים, יודע שזהו - אם לא יתרחש הנס ותימצא התרופה, הוא נידון לכל החיים למצב הזה שרק יילך ויחמיר, ומוטב לו לקבל את המצב ולהפיק את המקסימום ממה שיש לו, מאשר להתכחש לכך כיון שזה במילא לא יעזור. לעומת זאת האדם שאובחן כחולה בסוכרת, לא באמת אמור להפוך למסכן אלא רק להבין שמשהו השתנה והוא צריך כעת לשנות כמה דברים בחיים שלו, אבל מעבר לכך - הוא יכול להמשיך בחיים רגילים לחלוטין עד יומו האחרון.

המצב שלי הוא כמו האדם שאובחן כחולה בסוכרת. אני אמנם חסר אונים וזה אומר שאם אשכח שיש לי בעיה מסויימת וארשה לעצמי לצרוך "קצת תאווה" אז אהיה בבעיה, אבל לעומת זאת כל זמן שאני זוכר את זה אז אין הבדל בין החיים שלי לבין החיים של אדם רגיל, אולי למעט העובדה שאני פשוט זהיר יותר.

ועוד הערה אחת אחרונה. ברור שכל אדם הוא שונה, ואי אפשר לומר שכל מי שמתקשה עם הענין של התאווה הוא מכור או אפילו שהוא חסר אונים. ברור שישנם רבים שיש להם קשיים, אבל הם יכולים להתגבר עליהם, אם לבד ואם על ידי קצת עזרה נוספת. האתר שלנו נותן מענה לכולם, ולכן המדריך מתחיל עם כלים שמתאימים לכולם. אז אולי הקבוצות לא מתאימות לך, אבל אתה יכול לקחת כלים אחרים ולהשתמש בהם ולשתף כאן על המסע שלך, גם אם אתה ממש לא מתחבר לגישה של הכניעה והצעדים.

ידידינו היקר. 
אני משער שלפני שראית את האתר הנפלא הזה, מעולם לא עלה על דעתך ההגדרה הזו שהינך 'מכור' למין.
בשונה מסיגריות שנולדת עם הידיעה שסיגריות ממכרות- הרי שביחס למין לא הייתה לך ידיעה כזו, חשוב חשבת שהינך 'חוטא' או 'בעל תאווה' או 'סוטה' או 'רשע' או 'תינוק' או 'מפגר' לא יודע איך הגדרת את זה לעצמך, ואולי אולי כל התשובות נכונות.
מכאן השוני לכאו' וההצלחה של 'אלן קאר' בשיטת הדרך הקלה, הוא מגיע להוציא מלבך את הידיעה אותה הטמיעו בך שהסיגריות ממכרות- הוא טוען שהכל בולשיט והמצאה של האנשים החפצים שתמשיך לעשן. וממילא הדרך להפסיק היא לא בלקנות 'בודדים' ולא להחזיק קופסאות, לא בנדרים ולא בצומות, אלא בדרך קלה הרבה יותר.
כיון שכן אגלה לך שהדרך של שנים עשר הצעדים פועלת בדיוק בשיטה של אלן קאר ואולי מכאן הוא שאב את הרעיון.
אנחנו גדלנו על כך שאנו חוטאים כו' וכו', וממילא עלינו להלחם בתאווה במין, מה שנכון לחלק מהאנושות הוא אסון לחלק אחר מהאנושות, כאן באים לומר לך תשכח מה שידעת עד היום מה שידעת עד היום הוא הוא הגורם לך לחזור לשם שוב ושוב ושוב, להסתובב סביב עצמך כמו פרופלור של יסעור, ולהתרסק שוב ושוב בשטח האוייב. אם תאמץ את השיטה של 'אלן קאר' ותבין שכל מה שידעת עד היום לא נכון לגביך!! [אם אתה אכן מכור] אז יתגלה לך שיש לזה הגדרה חדשה: 'התמכרות' אתה 'מכור', אתה לא חוטא, אתה לא רשע, לא תינוק, לא בהמה, אלא מכור!!
ואז במקום להלחם בחטאים, במקום לנסות להתבגר מהתינוקיות, פשוט תפעל אחרת!!
ותצליח! בעזי"ת ית'.

שלום לך חבר יקר!

אני חושב שדי הסגרת את עצמך שאתה חילוני(נכון)
זה לא משנה ממש אלא כדי להבין את נקודת המבט שלך

אני גם לא מסכים בעצמי ב100% עם התכנים כאן
אבל אני מסכים ברוב בדברים כאן ברוב ה12 צעדים כזה כבד די טמון בי בלי קשר שקראתי את זה כאן מהרקע הדתי שלי

יש הבדל שיש לשם לב אליו בין סיגריות לתאווה
תאווה זה משהוא בגנים שלך משהו שכמעט בלתי אפשרי לעקור אותו
כך שזה לא כמו סיגריות שזה משהו חיצוני שנכנס בך כך שאין לברוח מהתאווה של מין כמו שאין לברוח מהרצון לאכול או לשתות
אתה מוכן להקריב? 
יש לך רצון להפסיק?
מצוין!! יש עם מה לעבוד
חייב הקרבה בשביל להצליח
אתה תגיע לרמה בסופו של דבר שלא תאמין בכך האתה עשית כך
כמו שאתה לא מאמין דברים שעשית בילד או כנער
בשביל להגיע לכך אתה צריך לשנות את תפיסת העולם שלך לפחות בנוגע הדברים הקשורים לכך

לא יודע באיזה עומק אתה(עד כמה אתה קשור לתאווה)
אבל אתה צריך להגיע למצב שבו אתה לא חושב על מין (למעט מה שמותר אם אתה נשוי)
ומצב שאין לך גירוי חיצוני(תמונות בחורות וכ"ד)
ברגע שאתה מגיע למצב כזה אתה לא תחטא.

בשביל התנקות תקבל על עצמך זמן מסוים של לימוד תורה איזה נושא שאתה רוצה
ותפלל על עצמך 

ותשועת ה' כהרף

בהצלחה!

קודם כל תודה לכולם על התגובות, זה מעורר כיווני חשיבה וזה טוב, אני עוד לא יודע לאן אקח את זה.
השאלה האם אני מכור או לא, היא שאלה שאני עסוק בה מפעם לפעם. אכן כשהגעתי לפה לראשונה ונחשפתי למושג:"מכור לפורנו", בשלב הזה לא היה לי שום ספק שמדברים עלי. מאז, שינויים משמעותיים באורח החיים שלי (לדעתי, הם ש) גרמו לכך שהתאווה נוכחת הרבה פחות בחיים שלי, וכבר קשה לי להגדיר את עצמי כמכור, אבל היא עדיין נמצאת שם, ואני עדיין נופל, לא מעט. 
בגדול, אני מרגיש שיש את lglg הצדיק, שכבר התבגר, הוא כבר לא עסוק בדברים כאלה, הניסיונות שלו הם אחרים לגמרי כבר.
וממש לידו יושב לי במוח lglg הישן, מפעם, שכל הזמן בהתמודדות, במאבק מול התאווה הזו שלא מרפה ממנו. 
מספיקים לי כמה ימים של נקיות, כדי שהישן ירד לו מתחת לפני השטח, עמוק לתוך רבדים נסתרים, אני בכלל לא רואה אותו, לא מרגיש לא שומע. ואז בא הצדיק ומשתלט על השיח, משווה לו שרק הוא שם, הישן הוא כבר ישן, הוא שייך להיסטוריה, אני כבר לא שייך לדברים האלה, אין לי מה לחפש באתרים כאלה, זה לאנשים במצבים הרבה יותר גרועים ממני.
אבל אותו lglg ישן לא נעלם, יש שיאמרו שהוא רק נח, אני טוען שהוא גם לא נח, הוא פשוט ירד למחתרת.
כלומר, הרבה פעמים רק אחרי הנפילה, אני בכלל שם את ליבי לכך שבמשך כל התקופה הזאת בכלל היייתי במאבק. הכחשתי, סיפרתי לעצמי שאני נקי וזהו, אבל עמוק עמוק המשכתי להאבק כל הזמן.

קראתי את רובו של השרשור והתגובות,
אני רק רוצה לציין דבר קטן - מהחוויה שלי וההכרות שלי אף אחד לא באמת היה בצומת שאיפשרה לו מאבק או קבוצות וצעדים והוא בחר בצעדים.
כולם הגיעו לשם מתוך הכרה שאין להם דרך אחרת.

אני לא משער שמישהו כאן יצליח לשכנע אותך ללכת לקבוצות, כמו שאותי אף אחד לא שכנע אלא בחרתי ללכת כשהבנתי שזה מה שמתאים לי. או יותר נכון, כשהבנתי שלהאבק לא יעזור.

עקרונית אני מאמין שמי שנאבק שואב הרבה כח מעצם הפחד להודות בתבוסה. אותו פחד גם יתן לו את כל הסיבות שבעולם למה לא ללכת לקבוצות - כי הוא לא מרגיש מובס, ובחייך... למה שבן אדם נורמלי יודה בתבוסה שהוא לא חושב שהיא קיימת? כל הכוחות שאדם שואב כדי להאבק בתאווה ובעצם לא להכנע - מנותבים גם ל"לא ללכת לקבוצות". כי זה אותו הדבר, להכנע. 

קיצר, לדעתי העניה קצת קשה לחשוב על זה שהתאווה היא לא סיגריות וזה מובן לגמרי, אבל אל תצפה שמישהו ישכנע אותך באמת שהקבוצות זה הפתרון בשבילך... עלי לפחות זה לא עבד... לא הגיוני שיעבוד.

שלום חבר יקר!

ירד למחתרת כמה שזה נוגע אלי. אני חחושב שהכל בסדר שאני יכול לחיות לבד ללא עזרה ואז התאווה מזכירה לי עד כמה שאני חסר כח וששום דבר לא בסדר ואז לאחר שאני מתחבר ןמרגיש את הפתרון אני שוכח שאני לא יכול לבד ושוב מנסה את מזלי.

ככל שאני אהיה יותר כנה עם עצמי דבר שאותו אני לא יכול לעשות לבד כך ההכחשה תרד לאט.

לי מאוד עזר להסתכל בעיניים אוביקטיביות על מהות המשיכה שלי לכתוב בפתק כל פעם שמתאווה ביום ואז אחרי שמילאתי פתקים הבנתי שמשהו חריג וגם שאני לא מפורנן אני עדיין מכוא לתאווה.

המון הצלחה!

אחרי שחשבתי הרבה על הדברים האלה, שבהתחלה הם מאוד הרשימו אותי, תרשה לי לא להסכים איתך.
נראה שהדימיון היחיד שאתה מוצא בין הצעדים לאלן קאר הוא הקריאה לשינוי גישה ("שכח כל מה שידעת עד היום על...").
אמנם, המוטיב הזה להבנתי קיים כמעט בכל שיטה אפשרית. אם אדם רוצה להשתנות בתחום מסוים (=להיגמל), והוא ניגש לשיטה מסויימת, סימן שהגישה בה הוא נקט עד היום כדי להיגמל לא צלחה, כי אם היא הוא היה מצליח להיגמל לבד הוא לא היה נזקק לשום שיטה,  וממילא הדבר הראשון שעליו לעשות הוא לשנות גישה. 
אבל מה שמיחד שיטות היא לא הקריאה לשינוי גישה, אלא מה השיטה מציעה לנגמל כנגד הגישה המקובלת, ובנושא הזה ניראה לי שאלן קאר הוא עדיין הפוך לחלוטין מהצעדים.

בנימה זו, אני רוצה להודות לקב"ה ולכל האנשים הנפלאים כאן, על נקיות מאז שאני פה.
מחר חוזר לצבא, מקום שעד היום, לא בדיוק סייע לי בתחום הזה. 
חודש טוב וזמן טוב לכולם. 

באמת, אני מסכים איתך בכל מילה, אין שום קשר בין הרעיון של אלן קאר לתכנית הרוחנית 12 הצעדים.
הלכתי ידידי עם הראש שלך, ואתה זה שדימית דברים רחוקים אחד לשני.
אתה הבעת כאן התפעלות משיטת הדרך הקלה בזה שסתרו לך את התזה שבנו לך עד היום בזה שהסגיריה ממכרת וזה מה שהביא אותך להפסיק בקלות., ואילו בשיטת 12 הצעדים מחדירים לך באינפוזיה שאתה מכור, ושאבדת שליטה על החיים, ושאתה חסר אונים, ושאין לך כח להלחם עם התאווה.
אתה העמדת את המשוואה הזו.
אני לקחתי את הראש שלך, ובסה"כ כתבתי לך שגם כאן וגם כאן השיטה בנויה משינוי תפיסה על המחלה, [לא רק שינוי גישה- זה ברור כמו שכתבת] אלא שינוי תפיסה. אם עד היום ידעתי שסיגריה ממכרת ולכן המלחמה הייתה אבודה מראש, מהיום תדע שזה שטות זה נתון לא נכון וממילא תעשה פעולה אחרת [שבמקרה ההוא זה- פשוט להפסיק] כמו כן ב12 הצעדים עד היום ידעת שאתה חוטא וזה אסור וזה בהמי ובוגדני, מהיום תדע דבר ראשון שזה לא נכון זו מחלה- וממילא תשנה את הגישה [שהיא במקרה הזה פשוט 12 הצעדים].
מקווה שהבנת. בהצלחה בצבא תשמור על עצמך שם.